מה הסיפור שלי מאת ארנה לשם כל חיי מלווה אותי סיפור שסיפרה לי אימי כשהייתי קטנה, על פקעת חוט קסום שקיבל נסיך ביום הולדתו החמישי. "זהו חוט הזמן" אמרה לו הקוסמת שנתנה לו את המתנה. "כל פעם שתרצה שהזמן יעבור מהר יותר תוכל למשוך בחוט, אך לגלגלו חזרה אי אפשר" כך אמרה ונעלמה "...והנסיך שכבר עייף מלשמוע את הוריו אומרים לו "כשתגדל תוכל משך מיד בחוט והיה לנער והורשה לצאת את הארמון לבדו, אך לא להתרחק יותר מידי. כאשר גדל הנסיך והפך עלם צעיר הגיע זמנו לשאת אישה. הוא שמע שהיעודה לו יצאה לדרך אל ארצו והסתקרן מאד לראותה לכן משך בחוט והנסיכה הגיעה לארמונו. יפה הייתה כלתו .ונעימה והוא רצה לזרז את חתונתם, משיכה קלה בחוט והם נישאו אחרי ליל החתונה הסתקרן הנסיך לראות את התינוק שייוולד להם והוא משך מעט בחוט ובנם נולד. כדי שלא יהיה בן יחיד זמן רב מדי משך הנסיך בחוט ונולדה לזוג המלכותי בת. כשהסתקרן לראות את ילדיו גדלים משך הנסיך בחוט וכשרצה שימהרו להחלים ממחלה כלשהי משך בחוט, כשרצה להיות בטכס סיום לימודיהם משך בחוט וכשרצה נכדים משך בחוט. יום אחד ראה המלך הזקן את סופו של החוט ... כל פעם שבחוסר סבלנות רציתי אני למשוך בחוט, שמחתי שאין לי אפשרות כזו, הרי לחיפזון מחיר גבוה. נכון, זהו רק סיפור ועם זאת הוא מלווה אותי כחבר נאמן שמזכיר לי ברגעים הקריטיים שאין מה למהר ושכדאי למצות את מה שהרגע מציע. לכל אחד מאתנו קיימים חברים כאלה, סיפורים כאלה ששמענו, אולי סיפורי חיים אמיתיים שהיינו עדים להם, או כאלה שנטלנו בהם חלק. סיפורים אלה, כמו כל ניסיון בחיינו, מוסיפים מצבעם ליצירת תמונת עולמנו. לכל סיפור השפעה משלו. חלקם מחזקים אותנו ברגעי חולשה וחלקם מחלישים אותנו ברגעי עוצמה. חלקם דוחפים אותנו קדימה וחלקם עוצרים ,אותנו במעופנו כלפי מעלה. יש כאלה שמשפיעים עלינו ברמות שונות עוזרים לנו להתפתח בתחומים מסוימים ובהקשרים אחרים מגבילים אותנו. אנו שומרים במאגרי הזיכרון שלנו סיפורים שפעם היו חשובים וחשיבותם פחתה עם הזמן, אך לא מידת השפעתם. בדרך כלל אנחנו לא ערים למידת השפעתם של סיפורים, איך הם משפיעים עלינו באופן כללי ומה השפעתם הספציפית על ההתנהגויות היומיומיות שלנו. כמעט כמו שכדאי לעבור מדי פעם על מלאי מכל סוג שהוא, כדי לדעת מה חסר ומה כדאי לקנות, כך כדאי לעבור על מלאי הסיפורים והמטאפורות שלנו ולבדוק אם כדאי לעדכנו או לשנותו . לא כל הסיפורים הקובעים את מהלך חיינו הם ארוכים כמו הסיפור על חוט הזמן. חלקם מסתכם באמרת כנף, משל, משפט מטפורי או אנלוגיה קצרה ובעלת עוצמה כמו: "החיים הם לא פיקניק", "מי שהציע את המיטה ישכב בה", " מי שבישל את המרק יאכל אותו". בהשפעת אמרות שכאלה אנו מגבילים את אפשרויותינו להתמודד עם מצבים שונים כיוון שהמטאפורה שלנו קובעת מה חייב להיות סופה של התחלה מסוימת ואיך עלינו להתייחס לחיים בכלל. נתייחס למנהל התופס את החיים כ"מרוץ", אנלוגיה כזו יכולה לתת לו מוטיבציה בעבודה אך להקשות עליו ליהנות מסתם חופשה. אם השפה שלו "מלחמתית" בנוסח : " נאבקתי קשה על העניין וניצחתי", "זרקתי לו כפפה והוא לא הצליח להרים אותה", " הייתה לו גישה תבוסתנית במשא ומתן הזה ואין פלא שהפסדנו את העסקה"... שפה כזו מרמזת על מטאפורה של שדה קרב המפעילה את הדובר. יתכן ולמטאפורה כזו יתרונות בהקשר של העבודה אך ברור שיש לה מגבלות רבות בהשפעתה על יחסי האנוש של אדם זה . נזקים גדולים יותר יכולים לקרות באגף המשפחתי שם שפה כזו תבוא לביטוי במשפטים כמו "אשתי הרגה אותי" ו"נכנסנו לשביתת נשק עם הילדים ". מבנה המטאפורות שלנו קובע את המשמעות שאנו נותנים לחיינו, מה נדע לרצות, מה נדע לא לרצות ומה לא נדע שקיים ולא נדע אם לרצותו או לא לרצותו. "זמן זה כסף" היא מטאפורה של העולם המערבי הגורמת לנו לחשוב על הזמן במושגים של כסף, אפשר לחסוך אותו ואפשר לבזבז אותו, אפשר לתת אותו ואפשר לקחת את הזמן ... אך האם זה כך? האם באמת הזמן מדיד כמו כסף? האם הפכנו את הכסף לממד הרביעי? לא תמיד אנו מודעים למידת ההשפעה של הסיפורים והמטאפורות על חיינו. כמו האמונות שלנו על העולם ועל עצמנו, כך גם הסיפורים והמטאפורות, אמרות הכנף והמשלים פועלים לרוב מאחורי הקלעים של הכרתנו, מפעילים את כוחם על תת ההכרה שלנו . הקשבה לשפה ולאותם סיפורים שאנו מספרים כמעט כדרך אגב, מאפשרים לנו לאתר את המטאפורות הפעילות בחיינו ולזהות את השפעתם היומיומית על ההתנהגויות שלנו. בצעד הבא אנו יכולים לשנות כל סיפור או מטאפורה כך שתמיד יהיו חברים תומכים ומפרגנים והשפעתם תהיה חיובית ומועילה .